מדריך ספקים לתעשייה
חדשות / כתבות
עיתונות מקצועית

 
תעשיית ההיי-טק: הפרה החולבת של הקיבוץ המתחדש
15/04/15

מאת : קרן גביש

המטעים, בריכות הדגים, הלולים והרפתות- אאוט. בתי תוכנה, אפליקציות ביו-רפואיות וחברות הזנק- אין הקיבוץ של היום זורע סטארט-אפים בדמעה, בתקווה לקצור מחר את פירותיהם הכלכליים ברינה
בשנים האחרונות מחלחלת תעשיית ההיי-טק גם למגזר הקיבוצי, המוצא בה פרה חולבת לתזרים מזומנים, אפיק יעיל לפיזור סיכונים, וגם- מקור משיכה להון אנושי איכותי שיהווה את דור העתיד של הקיבוצניקים. אם ההיי-טק הוא הקטר המושך את גלגלי המשק, הרי שלקיבוצים נמאס לשבת בקרונות המשתרכים מאחור ולספוג את ענני הפיח.
את ניצני הזיווג שבין ההיי-טק לקיבוץ, ניתן לזהות כבר לפני מספר עשורים. אולם מה שהחל כטפטוף, הופך בשנים האחרונות לזרם משמעותי יותר, המאיים לפרוץ את שכר הקיבוץ "של פעם" ולשנות את פני התעשייה הקיבוצית שינוי מרחיק לכת.
דוגמה מעניינית להיי-טק קיבוצי מנצח, מהווה חברת "ריקור" (RICOR) מקיבוץ עין חרוד איחוד, המתמחה בתחום הקריאוגניקה: קירור לטמפ' נמוכות מאוד. החברה הוקמה ב-1967 בקיבוץ עין חרוד איחוד כחטיבת פיתוח בתוך חברת פלב"ם, והיוותה את אחת החברות הראשונות שזיהו את פוטנציאל ההיי טק בקיבוץ. יחידות הקירור של החברה נחתו זה מכבר על המאדים, וניקו את פני הירח, כך שבעבור חברה מצליחה זו, האמרה "השמיים הם הגבול" מקבלת משנה תוקף. החברה עוסקת בפיתוח, בייצור, בהרכבה ותחזוקה של מקררים קריאוגאניים ומערכות ואקום. בריקור עובדים כיום 180 איש. מתוכם 55 חברי קיבוץ והשאר שכירים. השכירים מגיעים מבית – שאן, עפולה, נצרת עלית , מגדל העמק, ממושבים ומיישובים בסביבה. מומחים ייחודיים מגיעים אף מכרמיאל, יקנעם וחיפה. בשנת 2007 מכרה החברה 8500 יחידות מקררים. ובערכים כספיים- מתוכם כ - 20 מיליון דולר יצוא ישיר. ארצות היצוא הן: ארה"ב, קנדה, בריטניה, צרפת, שוודיה, יפן, קוריאה, סינגפור והודו. גם חברת התוכנה "גביש מחשוב ובקרה" שנוסדה בתחילת שנות ה-80 בקיבוץ גבעת ברנר, השכילה ליצור את הזיווג המתבקש שבין עולם ההיי-טק לעולם הקיבוצי, והיא עוסקת בפיתוח וייצור מערכות בקרה אלקטרוניות ממוחשבות לשוק החקלאי. מוצרי "גביש" משווקים בהצלחה רבה לאוסטרליה, ארה"ב, יפן, סין, דרום ומרכז אמריקה, צרפת, אתיופיה, קניה, מקסיקו, מדינות ערב וכו'.
חברת "עלוטק" שנוסדה על-ידי קיבוץ עלומים שבצפון הנגב בשנת 1995, מפתחת מערכות בקרה תעשייתיות ומחשוב מתקדם לרצפת ייצור, ופועלת בישראל כמו גם בשווקים מעבר לים. חברה מעניינת נוספת היא "אידאה מערכות מידע" מקיבוץ משמר העמק- חברת תוכנה בינלאומית, המובילה בתחום ניהול המידע במוסדות מורשת ותרבות ומאפשרת ניהול, שימור וחשיפה של כל נכסי המידע בארגונים אלה. קפיצת המדרגה המשמעותית של אידאה הייתה בשנת 2,000 כאשר המערכת שלה נבחרה על ידי מוסד "יד ושם" לשרת כתשתית המרכזית של כלל מאגרי המידע בארגון. אבן דרך נוספת אשר סימנה את אידאה בתפקיד החברה המובילה במחשוב מוזיאונים היסטוריים, הייתה בשנת 2003 עם פריסת המערכת במוזיאון ישראל. עם זיהוי אידאה כספק מוביל בתחום הטכנולוגיות של ניהול מידע מורשתי, וב- 2006 למיזם "מוזאיקה" הפאן-אירופאי לשימור מורשת תרבותית. הצלחות אירופאיות נוספות של אידאה באו לידי ביטוי באימוץ המערכת על ידי שלושה מוסדות מובילים באירופה. ההצלחה הבינלאומית של אידאה חזרה ביתר שאת גם בשוק האמריקאי. חברת דאטא טכנולוגיות איתור הוקמה בראשית שנות האלפיים (2002) על ידי קיבוץ רמת רחל, ובסיוע המדען הראשי, במטרה לפתח ולייצר מוצרי שקילה ומיון לתעשיית היהלומים ואבני החן. החברה פיתחה טכנולוגיית שקילה חדשה, מוגנת על ידי פטנט בכל העולם. כיום, חברת דאטא טכנולוגיות איתור מפתחת ומייצרת ציוד ופתרונות לשקילה, ספירה ומיון של גופים קטנים, כגון: יהלומים, זרעים ותרופות. הטכנולוגיה פורצת הדרך של חברת דאטא בתחום המדידה יושמה תחילה בשוק היהלומים והתכשיטים, ומאוחר יותר הורחבה לשווקים הגדולים של תעשיית התרופות והחקלאות. כחלק מריכוז המאמץ לפנות להיי-טק, ערכו הקיבוצים לאחרונה (12 במרץ) "רוד שואו" של חברות סטארט-אפ ב"גרנות". לדבריו של אופיר ליבשטיין, חבר קיבוץ כפר עזה, יו"ר פרוייקט "המשתלה" וסמנכ"ל איגוד התעשייה הקיבוצית, "מטרת הרוד שואו, המהווה קונספט חדש, הייתה לבצע כבר בשנה הקרובה כ-20 השקעות בהיקף כולל של עשרות מיליוני שקלים. בבחינת ההשקעות ניתנה עדיפות לחברות הזנק שיעתיקו את פעילותן לתוך תחום הקיבוץ בענפי ההיי-טק. איגוד התעשייה הקיבוצית, שמוביל את הפרויקט, ריכז כ-70 קיבוצים שמעוניינים לבחון השקעות בתחום ההייטק, ולחבר את החיבורים המתאימים מול חמש חברות סטארט אפ שהציגו את הישגיהן ותחומי פעילותן. לחלקם של הקיבוצים שהשתתפו אין כיום כלל תעשייה עתירת ידע בתחומם, ואילו אחרים רצו להעשיר את תחומי הפעילות. בעוד שכיום, עומדים הקיבוצים של שתי רגליים: החקלאות המתקדמת והתעשייה המסורתית, הרי שהמטרה היא להכניס את ההיי-טק לקיבוץ, ולייצר סינרגיה תוך ניצול המשאב האנושי האיכותי שיש בקיבוצים לטובת חברות ההזנק. לקיבוצים יש יכולת לשמש כ"בטא סייט" לסטארט אפים הללו, ולהציע להם קרקעות, מבנים, שירותים, הנהלת חשבונות, ניהול קשרים וחיבורים מגוונים". את שורשי הזיקה של הקיבוצים להיי-טק, ניתן לזהות עוד בימים בהם נסבה הפעילות היצרנית שלהם סביב התעשייה המסורתית. כפי שמתאר נחמיה הן, מנהל האגף הטכנולוגי, מו"פ ופרויקטים באיגוד התעשייה הקיבוצית: "יש להדגיש שגם כיום, רוב רובה של התעשייה הקיבוצית משויכת עדיין לתעשייה המסורתית. זו הגדרה נכונה, אך במידת מה גם בעייתית. יותר נכון לכנות אותה "תעשייה קלאסית", ההיי אנד של הלואו-טק, כאשר למעשה, זו תעשייה בתחומים מסורתיים, אך היא מאופיינת בהשקעות ניכרות במחקר ופיתוח, מאוד משוכללת, מושקעת ביותר וחדשנית מבחינת הציוד וכוח האדם. בצד התעשייה המסורתית, החל הקיבוץ בראשית שנות האלפיים להנביט מתוכו גם ניצנים של היי-טק. כשנשאל מדוע רק כעת צוברת מגמה זו תאוצה משמעותית, הוא מסביר: "בעיקר מתוך סיבות חברתיות, אך גם מתוך קשיים כלכליים, פספסו מרבית הקיבוצים את ה"בום" הגדול של תעשיות ההיי-טק בשנות התשעים. העיתוי לא התאים, ותפס אותם בתקופה מאוד קשה של התנועה הקיבוצית. גם האופי המסורתי- שמרני של הקיבוצים, לא אפשר להם באותה עת לקפוץ על העגלה הדוהרת, וכתוצאה מכך, "כוכבי" ההי-טק, שחלקם גדלו בקיבוצים, נפלטו החוצה ובנו את הסטארט –אפ בעיר הגדולה. הקיבוצים, שסבלו אז מדימוי חלש וממשבר כלכלי וחברתי, נותרו פשוט מאחור". זאת ועוד, "בניסיון להתמודד עם המציאות המשתנה, הגיב הקיבוץ בסדר גודל משמעותי ואקטיבי, בעיקר בשדרוג התעשיות המסורתיות. מיטב משאבי המו"פ וכוח האדם הופנו להזרמת דם חדש לתעשייה זו, מניעת שקיעתה, והצלתם של ענפיה השונים. זה אכן עבד היטב, והותיר את התעשייה הקלאסית הקיבוצית בחזית, אך בהחלט גבה גם מחירים, ובא "על חשבון" הכניסה להיי-טק". מתי בכל זאת חל המפנה, מפרט הן : "בשלב מסוים, הבינו הקיבוצים ששקיעה של התעשייה המסורתית היא מהלך טבעי ובלתי נמנע. כיום יש פחות מפעלים, כאשר אלו הקיימים הרבה יותר גדולים. תודות להצלחה פנומנאלית של חלקם, ודעיכתם של האחרים, ירד מספרם משיא של למעלה מ-300, ל 250 בקירוב. מהלכים אלו חייבו את הקיבוצים לחשיבה אסטרטגית מחודשת, ומכאן צמח רעיון הפניה לתעשייה עתירת ידע". בצד ההכרה בפוטנציאל הגלום בכניסה להיי-טק, עמדו הקיבוצים גם בפני חסמים שנבעו מאופיים המשתנה ומתהליכי ההפרטה שעברו. לדבריו של הן, "תהליכי ההפרטה הביאו לכך שהקיבוצים התקשו יותר מבעבר לקבל החלטה על השקעה קולקטיבית ברכוש משותף".

שותלים את רעיון ההזנק באדמת הקיבוץ
בדיוק על מנת להתגבר על מכשלה זו, נכנסה לתמונה "המשתלה"- קרן סיוע מיוחדת לתמיכה בקיבוצים קולטי טכנולוגיה, שהוקמה ביוזמת אגף כלכלה, קרן קמ"ע ואיגוד התעשייה הקיבוצית ובדחיפת מזכ"ל התנועה איתן ברושי. מטרתה: העלאת קיבוצים על רכבת התעשייה עתירת הטכנולוגיה המתקדמת, באמצעות יצירת שותפויות ושילוב עסקי של חברות מיזם טכנולוגיות מתקדמות ומתאימות לקיבוץ או למפעל שבבעלותו. במילים אחרות, מביאה המשתלה לכך שהקיבוצים וחברות ההי טק ימצאו אלו את אלו. מנהל "המשתלה", רפי נבו מ"גלאון" מספר: "זיהינו מגמה על פיה חדשנות טכנולוגית היא דבר שקיבוצים רוצים להתחבר אליו, כי יש בה אופק כלכלי, רווחיות, תעסוקה, העלאת הרמה של כלל הקיבוץ ופיזור אמצעי הייצור מעבר לחקלאות והתעשייה המסורתית. ירידת הרווחיות של התעשייה המסורתית, ההיצף מחו"ל ומעבר הייצור למדינות עם כוח עבודה זול נתנו את אותותיהם, וקיבוצים החלו להתקשות ליהנות מפירותיה של תעשיה זו ולהיפרד ממנה בגלל הרווחיות הנמוכה. תעשיית ההיי-טק, לעומת זאת, זימנה לקיבוצניקים אפשרות להיכנס לתחומים הרבה יותר רווחיים ועם פחות סיכוני תחרות, כאשר התחרות האמתית נסבה סביב הקניין הרוחני וההון האנושי. זהו תחום שמהווה ערובה להבטחת עתיד כלכלי יותר טוב והשלמה לסל משאבים של מקורות פרנסה עבור הקיבוץ". כשנשאל כיצד מקדמת "המשתלה" את ההיי-טק בקיבוצים, הוא מתאר: "בארץ קיימות למעלה מ-5000 חברות מיזם שמפתחות וגם מוכרות מוצרים ושירותים בחזית הטכנולוגיה בתחומים שבהם ישראל נחשבת מובילה עולמית כגון: קלינטק, תקשורת, טכנולוגיות מידע, אינטרנט, ביוטכנולוגיה, מכשור ביו רפואי ומוליכים למחצה. חלק ניכר מהן מחפשות שדרוג מיקום, הרחבת בסיס כוח האדם המקצועי והלא מקצועי, שילוב אסטרטגי בתעשייה בחקלאות ובזרועות השיווק הקיימות בקיבוצים, יכולת השלמת פיתוח מוצרים ויישומים, מקורות ומשאבי ייצור , וגיוס השקעה לפיתוח עסקיהן. לכן, לזיווג שבין החברה לקיבוץ יתרונות בולטים לשני הצדדים: שדרוג כלכלי וטכנולוגי, הרחבת סל הענפים והעסקים, הענקת יציבות כלכלית, וסיכוי לרווחיות גבוהה תוך העלאת כושר התחרות בארץ ובעולם. בצד כל אלו, גם הרחבת אפשרויות תעסוקת חברים ותיקים וחדשים, בנים ותושבים במקצועות ובתפקידים מקצועיים שהיו מצויים רק מחוץ לקיבוץ, ומתן הזדמנות משמעותית לחיזוק חברתי של כל חלקי הקהילה ועצמאותה הכלכלית. על מנת לקדם את המהלכים הללו, אנו מעודדים חשיבה פנימית אסטרטגית השמה דגש על הפוטנציאל העתידי עבור הקהילה המקומית של הקיבוץ. או אז פונה הקיבוץ לעזרתנו, על מנת למצוא חברות היי-טק צעירות שסיימו לפתח מוצר, התחילו לחפש השקעה בסיבוב גיוס מתקדם יותר, וגם תרות אחר מקום להשתקע לצורך הפעילות. קיבוץ שמוצא התאמה לחברה שכזו, נכנס לבדיקה ולמשא ומתן, ויכול להחליט להיכנס כשותף בחברה. המדובר בדרך כלל בחברות טובות, בוגרות חממות טכנולוגיות, שפתחו מוצרים מבטיחים ושרדו את עמק היובש הכלכלי. עתה, משחסר להן הון להמשך הדרך, אנו בוחנים מי הן הטובות ביותר, שמגיע להן להמשיך, ומחברים את הקיבוץ הרלוונטי לפרויקט. המשתלה מייצרת לקיבוצים תנאי "חממה" נוחים במיוחד להשקעה בחברות המיזם בסיכויי הצלחה גבוהים, תוך לקיחת עיקר הסיכון המימוני על עצמה.היא שותפה לסיכון הכלכלי, ומייצרת, למעשה, הרבה מכפילי כוח מצד הקיבוץ ומצד חברת ההזנק. המנגנון ידידותי ו"רזה", ולכן זוכה להיענות גבוהה של הקיבוצים", מסביר נבו.

מוטיבציה דמוגרפית חזקה
מי שמיטיב לשפוך אור על ה"רומן" הנרקם בין הקיבוצים להיי-טק הוא בני רבן, מנכ"ל האסטרטגיה והשיווק בקבוצת הייעוץ AVIV AMCG לניהול וייעוץ רב-תחומי. רבן, שצבר קילומטראז' של שנים בתפקידי מפתח בתעשייה, שותף להחדרתו של המותג הדומיננטי "טבעול" בארץ ובאירופה, הקים וניהל את חטיבת הסלטים של "שטראוס" וניהל את חטיבת מוצרי הספיגה ב"חוגלה - קימברלי". עוד שימש רבן במשך מספר שנים כמנכ"ל מותג הטיפוח AHAVA של "מעבדות ים המלח" וכמנכ"ל קבוצת "כרומגן". "לאחר שנים רבות בניהול עסקים של קיבוצים, וכמי שמלווה את התעשייה הקיבוצית בכל המגזרים, אני יכול להעיד כי הקיבוצים של שנות השמונים והתשעים והתעשייה המאפיינת אותם, שונים בתכלית מהתעשייה הקיבוצית של היום. זאת עקב תמורות מרחיקות לכת שהתרחשו הן בקיבוצים עצמם, והן בתעשייה ובשווקים", הוא גורס. "אני בעיקר מזהה אפקט של נדנדה: הליכה ממצב קיצון אחד, לקיצון השני. בקיבוצים בהם ההפרטה מואצת, הייתה נטייה ברורה להיפטר מנכסים משותפים ולבצע "אקזיט". כיום, המגמה התהפכה, והקיבוצים תרים אחר תעשייה עתירת ידע שתמשוך אל הקיבוץ מצטרפים חדשים ואף תשאיר בבית את דור ההמשך, את הבנים. מגמה זו חשובה בעיקר בקיבוצי הפריפריה, כמו שמיר, ברעם וסאסא בצפון, וגם בפריפריה הדרומית. מוטיבציה זו נובעת מההבנה שהשאלה "במה אני עוסק", משפיעה באופן ישיר על השאלה "מה סוג האנשים שיאכלסו את הקיבוץ", ומכאן- הפנייה להיי-טק. לאחר שנים של מכירת מפעלי תעשייה וחברות קיבוציות על ידי הקיבוצים עצמם לשחקנים חיצוניים, המגמה מתהפכת. יש מגמה של חזרה ליזמות תעשייתית של הקיבוצים, לאחר שנים של מכירה או סגירה בעקבות קשיים". כשנשאל במה שונה התעשייה עתירת הטכנולוגיה מזו המסורתית, הוא מסביר: " תחומים רבים של התעשייה המסורתית, שהיוו את מרכז הכובד של התעשייה הקיבוצית בעבר, כמו ענף הטקסטיל, לא שרדו. כמו כן, חלק גדול מהתעשייה ששרדה כבר לא שייכת לתושבים. לכן, אם בעבר, הפרדיגמה הקלאסית ששלטה בקיבוצים הייתה להביא תעשיה עתירת הון כגון מפעלי פלסטיקה המאופיינת במכונות גדולות והשקעות גדולות, הרי שכיום העולם העסקי והטכנולוגי מאוד השתנה. פתאום תעשיות כמו תוכנה הופכות להיות רלוונטיות. בתי תוכנה קמו ונרכשו על ידי קיבוצים ב-15 שנה האחרונות". רבן מספר כי "בתנועה הקיבוצית כיום יש מוטיבציה חזקה להתחדש. בקיבוצים רבים האוכלוסייה מזדקנת ומתדלדלת, והם נראים למעשה כמו בית אבות בו מסיירים הקשישים בני ה-80+ על הקולנועיות בשבילים המוריקים. זהו, כמובן, חתך אוכלוסייה בעייתי ולא יצרני, והקיבוצים תרים אחר דרכים יצירתיות למשוך את בני ה-30+, משפחות צעירות ואיכותיות. הרציונל הוא שמקור פרנסה בהיי טק ימשוך בנים חוזרים וצעירים המחפשים אורח חיים קיבוצי. הקיבוצים עברו תהליך דרמתי של "נורמליזציה", והפכו ממש ל"שכונה נחמדה לגור בה", מה שמאפשר לצעירים להגר לקיבוצים מתוך שיקולי עבודה וקריירה ולאו דווקא מסיבות אידיאולוגיות. הכוונה היא למשוך צעירים איכותיים, בעיקר לקיבוצי הפריפריה ואפילו הפריפריה הקיצונית, שחורגת הרחק מגבולות חדרה-גדרה: הצפון והדרום הרחוק, בהם אין שלל אלטרנטיבות ראויות להתפרנס". על כברת הדרך שעשו הקיבוצים עד כה, מפרט רבן: "התחום הוא עדיין בחיתוליו והשינוי הוא ממש בתחילתו. זאת מכיוון שמטבע הדברים, בקיבוצים החזקים המתווים את הדרך, בהם יש כבר תעשייה מבוססת, המוטיבציה להיכנס לנישת ההיי טק פחות חזקה. גם אלמנט השיתופיות משמש כפקטור מכריע במגמה זו. בקיבוצים שנותרו מאוד שיתופיים במהותם, קיימת מוטיבציה גדולה לייצר מקורות פרנסה משותפים לחברים. קיבוצים אלו תרים אחר פתרונות תעסוקתיים רווחיים ואפקטיביים, מתוך נקודת המוצא הקיבוצית הקלאסית של "כל אחד לפי יכולתו ובהתאם לצרכיו". אך אלו הם המיעוט. רוב הקיבוצים כבר אינם כאלו, ולא מחפשים את ההיי טק כמקור הכנסה משותף, אלא, כאמור, מסיבות דמוגרפיות- במטרה למשוך אנשים צעירים, משכילים ואיכותיים לראות בהם בית". כשרבן מתבקש לפרט כיצד מתבצעת, הלכה למעשה, מלאכת ה"שידוך" המורכבת שבין הקיבוץ לתעשייה עתירת הטכנולוגיה, הוא מתאר: "מנקודת הראות כיועץ, החיבור בין תעשיית ההיי טק, הקהילייה העסקית והקהילה הקיבוצית, הוא מורכב ורגיש, ומחייב התקדמות זהירה תוך התבוננות מעמיקה. כמי שמלווה תהליכים כאלו, חשוב להדגיש כי הם מאוד מורכבים ובהחלט אינם טריוויאליים. המרקם העדין הוא בין הקיבוץ כבעלים לבין העסק. בהקשר זה חשוב להבין כי בקיבוץ רגישים יותר בכל הנוגע לקבלת ההחלטות, בדומה מאוד למצב השורר בעסקים משפחתיים. לא פעם נדרשתי לסייע לעסק משפחתי מדשדש, במטרה "להציל את המשפחה". בדומה לכך, מצב העניינים בעסק הקיבוצי. בהשוואה לחברות הייטק בשולי הערים הגדולות ובמרכז, בכל הנוגע לחברות הקיבוציות, החיבור בין החיים החברתיים והקהילתיים, לבין העבודה והתעשייה- הוא טוטאלי, הדוק ובלתי מובחן. לכן, יש נקודות חיכוך רגישות מאוד, ועל העסקה להתנהל תוך התחשבות במנטאליות ובריגושיות הללו. זה נכון שבעתיים כאשר בפעילות העסקית של החברה מעורב גם משקיע חיצוני. רמות הדיווח, למי מדווחים וכו', מייצר מורכבויות וחסמים שיש לתת עליהם את הדעת, בצד היתרונות הגלומים בכך".

מרכזי היי-טק אזוריים
על עגלת ההיי-טק קופצים הקיבוצים, הצמאים להכנסה משתלמת, גם בהיבט הנדל"ני. בהקשר זה, השכילו רבים מקיבוצי הפריפריה להבין כי בניית פארקי היי-טק אזוריים טומנת בחובה הזדמנות כלכלית וחברתית של ממש. כך, למשל, בקיבוץ "סער" הצפוני שבקרבת נהריה, אשר ביצע לפני שנים ספורות מהלך אסטרטגי וקיבל בזרועות פתוחות את חברת התוכנה "קונקור" לתחומו. מבנה חברת התוכנה, ששימש בעבר כחדר האוכל של הקיבוץ, עבר מהפך ארכיטקטוני, והחלל ההיי-טקי ניצב בגאון בין הנופים המוריקים והפסטוראליים. עסקה כזו היא מאוד משתלמת לשני הצדדים: הקיבוצים מציעים לחברות ההיי-טק מבנים ומשרדים במחיר נוח, סביבת עבודה נעימה ופסטורלית, שירותים נלווים כמו חדר אוכל וגנים לגיל הרך, וכוח אדם במשכורות סבירות. חברות ההיי-טק, מצדן, מציעות לקיבוצים עוד מקור פרנסה, בצורת שכר דירה, וכן הכשרה פנים-מפעלית ותעסוקה לחברים ולבני החברים. משיכת יזמי ההיי טק להטיל עוגן בקיבוצי הפריפריה לוותה בלא מעט חסמים ומכשולים, מאחר ועד לפני שנים ספורות, סברו מנהלי החברות הללו כי אין מספיק כוח אדם מיומן באזורי הצפון והדרום הרחוק. כדי להפריך את הטענה, נרתמו אנשי מט"י לבדוק את המצב לאשורו, וסייעו בשיווק פרויקטים שכאלו, בעיקר באזור הגליל. מה ששיחק לטובתם של הקיבוצים הייתה העובדה שרבים מקרב תושבי אותה פריפריה, נסעו רחוק כדי לעבוד בהיי-טק, וחפשו מענה תעסוקתי הולם קרוב יותר לבית. הנקודה החזקה ביותר שהציעו להם הקיבוצים הייתה איכות הסביבה, איכות החיים והקרבה לטבע, ואלו נושאים קריטיים מאוד לעובדי ההיי-טק, במיוחד אלה שנאלצים לבזבז שעות יקרות על הכביש בדרך לעבודה במרכז הפקוק והעמוס לעייפה. ועם כל הכבוד לאוויר הצלול ולמשעולים המוריקים, מה שנתן דחיפה ודרבון להגירת ההיי-טק לקיבוצים היה התמריצים הממשלתיים, המוצעים למפעלים הפריפריאליים. מענק ממשלתי בגובה אחוזים ניכרים מההשקעה, סיוע המדען הראשי בתכניות מחקר ופיתוח, תשלום מופחת של מס חברות ופחת מואץ- כל אלו מהווים זרז שקשה להיוותר אדישים בפניו. גם כאן, במקרה הנדל"ני, הרעיון הוא לעודד לא רק את החברות לעבור לקיבוצים, אלא גם את עובדיהן.


מותגים
מונציפלי
חדשות
שבוע העבודה בישראל יקוצר ל-42 שעות

אוניב' בר-אילן: קורס יבוא/יצוא וסחר בינלאומי

אחרי שנים של חשאיות, החטיבה להתיישבות תחויב לחשוף התקשרויותיה

נחתם הסכם ליצוא גבינות ואבקת חלב מישראל לסין

משרד החקלאות מבקש להדק את השת"פ בין התעשייה למחקר

רשות ההשקעות תשיק תוכנית לסיוע בקליטת עובדים חדשים בכנס בעוטף עזה

רובי גינל: "ללא פעילות בנק ישראל עשרות מפעלי תעשייה ישראלים כבר לא היו פעילים"

פוסט ברקזיט: ישראל ובריטניה ישמרו על העקרונות של ההסכם עם האיחוד האירופי

משרד האנרגיה יקדם תחנות כוח פרטיות - יספקו כמחצית מכושר הייצור של חברת החשמל

שר הכלכלה והתעשייה, אלי כהן, הכריז על הקמת קריית הייטק חדשה באזור התעשייה ציפורית

מכון היצוא: ירידה בריכוזיות היצוא: פחת משקלן של עשר החברות הגדולות

הערכות: טבע מתכננת לפטר 5,000 עובדים ברחבי העולם - כולל בישראל

בלומברג: כלכלת ישראל תלויה באינטל

סינרון הישראלית תימכר לקרן אייפקס בכ-400-500 מיליון דולר

אפריקה תעשיות מוכרת את נגב קרמיקה

 

 
תעשיות מיכשור תעשיות ירוקות לוגיסטיקה מכונות וכלים מבנים